<!-- signon --> <STYLE type=text/css>A { TEXT-DECORATION: none } A:visited { TEXT-DECORATION: none } A:hover { COLOR: #ff8000; TEXT-DECORATION: underline } A:active { TEXT-DECORATION: none } </STYLE> <body><script type="text/javascript"> function setAttributeOnload(object, attribute, val) { if(window.addEventListener) { window.addEventListener('load', function(){ object[attribute] = val; }, false); } else { window.attachEvent('onload', function(){ object[attribute] = val; }); } } </script> <div id="navbar-iframe-container"></div> <script type="text/javascript" src="https://apis.google.com/js/plusone.js"></script> <script type="text/javascript"> gapi.load("gapi.iframes:gapi.iframes.style.bubble", function() { if (gapi.iframes && gapi.iframes.getContext) { gapi.iframes.getContext().openChild({ url: 'https://www.blogger.com/navbar.g?targetBlogID\x3d31296761\x26blogName\x3d%D7%9E%D7%A1%D7%A2+%D7%9C%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F+%D7%99%D7%95%D7%9C%D7%99+2006+-+%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D\x26publishMode\x3dPUBLISH_MODE_BLOGSPOT\x26navbarType\x3dBLUE\x26layoutType\x3dCLASSIC\x26searchRoot\x3dhttp://polin2006posts.blogspot.com/search\x26blogLocale\x3den_US\x26v\x3d2\x26homepageUrl\x3dhttp://polin2006posts.blogspot.com/\x26vt\x3d-1966905241789004388', where: document.getElementById("navbar-iframe-container"), id: "navbar-iframe" }); } }); </script>

המסע | מאמרים | גלריה  

Wednesday, July 26, 2006

קז'ימיז' דולני


היסטוריה כללית והיסטוריה של יהודיה עד סוף מלחמת העולם הראשונה
העיירה ק"ד ממוקמת במקום ציורי בין הגבעות על גדות נהר הויסלה, לא הרחק מהעיר לובלין והיא מבין היישובים העתיקים בפולין. במאה ה14- רכש את הכפר (שאז נקרא "וייצ'נה וולה") מלך פולין קז'ימייז' הגדול ומכאן שמה "קז'ימייז' דולני" (ק"ד). בתקופת המלך קז'ימיר הגדול (1307-1333), שהיה המלך השני של פולין המאוחדת, הייתה בק"ד קהילה יהודית מאורגנת. המלך הרחיב את זכויות היהודים בעיירה והסדיר את פעילותם הכלכלית. מכאן האגדה הידועה על פילגשו היהודיה של המלך – אסתרק'ה, שתרמה לבית הכנסת בעיירה כפי יכולתה. היהודים באותה תקופה מילאו תפקיד חשוב בפיתוח העיר והאזור בתור סוחרים ומלווי כסף אבל גם בתור יצואנים של תברואה ועצים לדנציג, יהודים אחרים לקחו את הפיקוח על המסים העירוניים והמכס מידי השלטונות. הצלחתם הרבה של היהודים הכעיסה את הכנסייה הקתולית והסוחרים הפולנים שרצו לפנות את הסוחרים היהודים מדרכם הפעילו לחץ על השלטונות. בשנת 1604 נאסר על היהודים לגור בכיכר השוק, והוטלו עוד הגבלות ואיסורים כמו איסור על סחר בפרות ובדגים מלוחים וייצור בירה.
בשנים 1659-1655 בזמן פלישת השוודים היהודים סבלו מאוד. בשנת 1676 אישר המלך יאן סובייסקי מחדש את כתב הקיום של יהודי ק"ד ובכך הונח היסוד לשיקום וביסוס הישוב היהודי. בשנת 1738 בוטל איסור המגורים בכיכר השוק וב1772- הושוו היהודים בכמה תחומי כלכלה לעירונים הנוצרים. מאז גדל מספר היהודים במקום וכך גם חלקם במסחר ובתעשייה.
במאה ה-19 בזמן מלכות פולין הקונגרסאית תחת שלטון רוסיה, קשרו יהודי ק"ד קשרי מסחר עם ערים בפולין וארצות רחוקות. הם ייבאו בשמים ותבלינים, ויצאו תבואה, עצים, צמר ודונג. בין המייצאים בלטו אלה שעסקו בייצור חפצי פולחן יהודים ששימשו את קהילת ק"ד וקהילות נוספות. בשנת 1830 ובשנת 1836 התייצבו יהודים רבים לצד המורדים הפולנים והנשים סיפקו ללוחמים מזון, בגדים ותרופות. בתחילת המאה ה19- התפרסמה ק"ד כאחד ממרכזי החסידות בפולין בעקבות הקמת חצר האדמו"רות ה"קזימירית", שהקים רבי יחזקאל טויב-אחד מתלמידיו החשובים של "החוזה מלובלין" . חסידים רבים הגיעו לק"ד וגם השתקעו בה ובכך נפתחו מקומות פרנסה חדשים ליהודים כמו אירוח חסידים וכו'… במשך 30 שנה הייתה החצר הזו בק"ד עד שהועתקה לורשה בשנת 1905.
בשנות ה-70 של המאה ה-19 חוברה העיירה לרשת מסילות הברזל והתפתחה מאוד. היהודים היו בין ראשי היזמים בעיר. הם הקימו בתי חרושת לכלי חרסינה, לייצור נייר וכלי זכוכית מבשלות בירה, טחנות קמח וכו'… כאשר ק"ד הייתה לעיר קיט היה השירותים לקייטנים מקור פרנסה חשוב ליהודים. ההשתתפות הפעילה של יהודי קז'ימ'ייז' דולני בחיים הפוליטיים היהודיים החלה בתחילת המאה ה20-, כאשר התארגנה קבוצה של בערך 100 חברים שהשתייכו לקבוצת "חובבי ציון", בשנת 1906 כבר פעל בק"ד סניף של "פועלי ציון". השנת 1905 התארגן במקום סניף של ה"בונד" ולפני מלה"ע ה1- נוסד גם סניף "המזרחי". בסוף המאה ה19- ההשכלה חדרה לק"ד ופעילי תנועת ההשכלה התעקשו על חינוך חילוני לילדים, ונתנו שיעורי עברית בק"ד. רוב הילדים למדו בחדר המסורתי אך בעשור הראשון של המאה ה-20 הלך וגדל מספר התלמידים שלמדו בבית ספר כללי.
במהלך מלה"ע ה-1 באו לק"ד פליטים יהודים ממקומות אחרים בפולין ובעקבות העזרה שסיפקה הקהילה נוצרה מצוקה כלכלית והקהילה הייתה צריכה לבקש עזרה מבחוץ. למרות ההרעה במצב הכלכלי התחדשו חיי התרבות והחברה בימי המלחמה. בהתחלה אסרו שלטונות הכיבושים האוסטרים פעילויות ציבוריות אך ב1916- בוטלו האיסורים והתחדשה הפעילות בכל תחומי החיים היהודיים. באותה התקופה נוסדו בק"ד ספרייה ציבורית וסניף איגוד הספורט "מכבי", התקיימו הרצאות והועלו הצגות. לקראת סוף המלחמה סבלו יהודי הקהילה מהחיילים האוסטרים הנסוגים ומחיילי הגנרל הפולני האלר, הם בזזו את חנויות היהודים והתעללו בעוברי אורח. גם איכרים מכפרי הסביבה שבאו לשוק, עם תושבים מקומיים, פרצו לבתים ולחנויות של יהודים ובזזו סחורות ורכוש. בנוסף, נגרם נזק לבית הכנסת-ספרי תורה חוללו. עד שהתבסס השלטון הפולני ערכו שוטרים מקומיים חיפושים בבתי יהודים והחרימו רכוש וגם יהודים נשדדו בידי איכרים.

היסטוריה יהודית בתקופה שבין שתי מלחמות העולם
בתקופה שבין שתי מלחמות העולם התפרנסו רוב יהודי ק"ד ממסחר ומלאכה. רוב חנויות המכולת וההלבשה וההנעלה ביישוב היו בידי יהודים. רוב בעלי המלאכה היהודיים היו חייטים וסנדלרים, היו יהודים בעלי עגלות או משאיות וגם בעלי מפעלים קטנים – בית חרושת לממתקים, טחנות קמח ומבשלת בירה. בנוסף, היו יהודים בעלי מקצועות חופשיים כמו – עורכי דין, רופאים, רופא שיניים אחד וכמה מורים. בשנות ה-20 וה-30 גברה ההסתה האנטישמית בק"ד כמו בשאר ערי פולין, וחלה הרעה בולטת במצבם הכלכלי של יהודי הקהילה. למשל, השוק (ב1925) הועבר לפרוור של העיר ששם היו רק חנויות מעטות של יהודים. התחרות הכלכלית וכניסת הפולנים לתחומים חדשים בכלכלה ובמסחר הביאה לתעמולה אנטי-יהודית אגרסיבית בתחום הכלכלה. בתגובה לכך התאגדו הסוחרים ובעלי המלאכה היהודיים בארגונים מקצועיים וייסדו "קופת גמל חסדים", שהעניקה הלוואות ללא ריבית למי שנזדקק להן. כך גם "הבנק הקואופרטיבי", שנוסד בק"ד ב1928- בעזרתו של הג'וינט. הקהילה, למרות הכל, המשיכה לעסוק בפעולות הסעד המסורתיות שלה וטיפלה בחיילים יהודיים ששירתו בחיל המצב שחנה במקום. בתקופה ההיא, למרות המצב הכלכלי הקשה, הפעילות התרבותית החברתית התעוררה ופרחה. בשנות ה-20 וה-30 נוסדו בק"ד סניפים של כל המפלגות ותנועות הנוער הציוניות שפעלו בפולין, וכמה מהן הקימו קיבוצי הכשרה בסביבה. הגדולה מבין כולן הייתה "פועלי ציון" ואחריה "הציונים הכלליים" (קבוצת "על המשמר") ו"המזרחי". ב1931- הוקם סניף בית"ר בק"ד. סניף ה"בונד" שהיה בק"ד פעל המסגרת האיגודים המקצועיים הכלליים ובמועצת העירייה בשיתוף עם המפלגה הסוציאליסטית הפולנית PPS. הוקם סניף "אגודת ישראל" כבר בתום המלחמה. אנשיו היו פעילים העיקר במוסדות הקהילה ובתחום החינוך. באותה התקופה מערכת החינוך התפתחה – בנוסף לחדרים הפרטיים ולימוד התורה,(שהחזיקו את הקהילה), נוסד ב1925- בית ספר לבנות "בית יעקב". ב1927- נפתח בית ספר עברי ומספר תלמידיו גדל במהירות. נפתח גם בית ספר יסודי ממשלתי שהיה סגור גם בימי שבת וגם בימי ראשון. בשנת 1924 נפתחה בק"ד ספרייה ציבורית יהודית. היו גם ספריות קטנות של המפלגות הפוליטיות ותנועות הנוער. איגוד הספורט "מכבי" הרחיב את פעילותו לאחר המלחמה, ולידו פעל חוג לדרמה. בשנות ה20- היה לציונים רוב בהנהגת הקהילה אבל ב1932- השתלטו על ועד הקהילה אנשי "אגודת ישראל" והשפעתם הלכה וגברה. ב1935-בועד הקילה היא החזיקה בחצי מהמושבים. מתוך 12 חברי מועצת העיר היו ארבעה נציגים יהודיים, ואחד מהם שימש כחבר הנהלת העירייה. בשנות ה-30 גברה התעמולה האנטישמית, במיוחד בתחום הכלכלה. ביולי 1937, ביום יריד בכפר הסמוך, תקפו בריונים את הרוכלים היהודים מק"ד – הפכו את דוכניהם וגירשו אותם. במקרה הזה המשטרה התערבה. לאחר המקרה הזה, נופצו שמשות בבית הכנסת ובכמה מהבתים היהודיים בק"ד.

היהודים בעיר בתקופת מלחמת העולם השנייה-השואה
השבוע הראשון של המלחמה היה יחסית שקט לק"ד, הפצצות הגרמנים היו על יישובים סמוכים. ב8-בספטמבר הפציצו מטוסים גרמניים את ק"ד במשך שעה. בין ההרוגים היה יהודי אחד. בעקבות ההפצצה, נמלטו יהודים רבים לפולאוורי ולכפרים באזור. ב19- בספטמבר כבשו הגרמנים את ק"ד. מייד לאחר הכיבוש החלו חטיפות של יהודים לעבודות כפייה. מדי יום רוכזו העובדים בכיכר השוק והובלו למקומות עבודה שונים בעיר ובסביבתה. ביום הכיפורים ת"ש נכנסו הגרמנים לבתי התפילה והוציאו את המתפללים לעבודה ע"י שימוש בכוח ובאלימות. כמה ימים אחר כך הוקמה מועצה יהודית (יודנראט), ובראשה הועמד יעקב הלברשטאט. לפי הוראות הגרמנים הייתה המועצה אחראית לספק את כוח האדם הדרוש לעבודות הכפייה, היא עמדה בקשר עם מנהלת העיר בקשר לסיפוק מזון ליהודי המקום ובנוסף לכך, הכינה המועצה רשימת שמות של יהודי העיר בגילאים 40-18, והעבירה אותם לראש העיר הפולני של ק"ד תדיאוש אולנובסקי, היא גם הייתה צריכה לגייס תרומות כסף מיהודי העיר. היודנראט הראשון פעל לתקופה קצרה, וב1940- הוקם בעיר יודנראט חדש שבראשו עמד חיים פיירשטיין, ומזכירו היה ברל קירשנוים. כמו כן הוקמה יחידה קטנה של משטרת סדר יהודית. תפקידן העירי היה לארגן באופן מסודר את קבוצת עובדי הכפייה מקרב היהודים ולפקח על יציאתם לעבודה.
מיד עם הכיבוש הורחקו הילדים היהודיים מבית הספר המקומי. בסוף 1939 הותירו שלטונות הכיבוש ליהודי ק"ד להקים מסגרת לימודים חדשה לילדיהם. ביוזמת סוניה וישניה, מורה שלימדה בביה"ס הכללי, הוקמו 4 קבוצות לימוד שהופעלו בבית הכנסת באישור של ראש המועצה היהודית הזמנית יעקב הלבראשט להסב את בית הכנסת לבית ספר. כעבור כמה חודשים סגרו הגרמנים את ביה"ס היהודי אסרו על פעילות חינוכית יהודית, החרימו את בית הכנסת והשתמשו בו כאורווה לסוסים. בחודשים הראשונים לכיבוש לא אסרו הגרמנים על היהודים להמשיך ולעסוק בפרנסותיהם הישנות, ויהודים יכלו לצאת, לחזור ולנוע בדרכים באופן חופשי לצורכי מסחר. באביב 1940 פורסמה הוראה על הקמת גטו בק"ד. רוכזו בו 2,000 יהודים, רבים מהם פליטים מפולאוורי (שתושביה היהודיים פונו בדצמבר 1939) ומעיירות נוספות המחוז. הגטו הוקף בגדר תיל, והיציאה ממנה הותרה רק לצורכי עבודה או באישור מיוחד. בחורף 1940/41 גבר הרעב בגטו, וגם הוטל איסור על פולנים להיכנס לגטו ולסחור עם היהודים. בחורף ההוא פרצה מגפת טיפוס. במקביל להקמת הגטו הוקם בק"ד מחנה עבודה קטן לקבוצה של כ120- עובדי כפייה פולנים ויהודים. ב1942- הובאו לחנה גם יהודים שגורשו מצ'כוסלובקיה. עובדי המחנה הועסקו בעבודות חציבה ובנייה. תנאי הקיום בו היו קשים. ב-25 במארס 1942 רוכזו יהודי ק"ד בכיכר השוק וחולקו ל3- קבוצות. תחת פיקודו של גהדה, מקומי ממוצא גרמני שהיה אחראי על המנהל העירוני, גורשו יהודי ק"ד לאופולה. הגירוש נמשך 3 ימים – כל יום קבוצה אחת. באופולה הוצאו יהודים כשירים לעבודה, והועברו למחנה העבודה בנלנצ'וב. שאר המגורשים גורשו, שוב, למחנה ההשמדה בלזץ'. אחרי הגירוש נותרו עוד יהודים מעטים במחנה העבודה. באוקטובר 1942 חוסל גם מחנה העבודה. בסוף 1942 באה לעיר יחידה של המשטרה הפלילית הגרמנית. השוטרים הגרמנים השאירו במקום קבוצה קטנה של 10 גברים ונשים יהודיים ממחנה העבודה, שהועסקו בעבודות שירות שונות עבור המשטרה הגרמנים. בתחילת 1943 רצחו שלושה שוטרים גרמניים שבעה מבין העובדים היהודים וביניהם שתי נשים. הרצח בוצע בבית הקברות הישן של ק"ד. כמה חודשים לאחר הרצח הועברה היחידה לפולאוורי. הגרמנים חיללו את בתי העלמין שהיו בעיירה והשתמשו במצבות לסלילת כבישים ולבנייה. לאחר המלחמה פורקו המצבות מהכבישים במבצע מורכב, ונבנתה בראש הגבעה אנדרטה בצורת חומה חצויה.

3 Comments:

Blogger robbinshood said...

Great site loved it alot, will come back and visit again.
»

4:38 AM  
Blogger bestusedcarrs said...

Greets to the webmaster of this wonderful site! Keep up the good work. Thanks.
»

5:37 AM  
Blogger bestusedcarrs said...

Looks nice! Awesome content. Good job guys.
»

12:40 PM  

Post a Comment

<< Home